בינת סמך (אאוטסורסינג) בע"מ נ' עיריית גבעתיים

פסק – דין

פתח דבר:

1.ביום ה-06.01.13 הגישה המבקשת תובענה מנהלית ובקשה לאשר התובענה כייצוגית.

בבקשה נטען כי המשיבה פעלה בניגוד לתקנה 4 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות), התשס"ז–2007 (להלן: "תקנות ההסדרים") הקובעת כי "מועצה רשאית להטיל ארנונה כללית...לכל מטר מרובע", ובפועל בסעיף 1.4 לצו הארנונה של המשיבה נקבע כי "חלק מיחידת שטח נוסף, העודף על יחידת השטח השלמה האחרונה של נכס, השווה או העולה על 0.5 מ"ר, ייחשב כמ"ר אחד נוסף". לטענת המבקשת המשיבה חרגה מסמכותה בחישוב שטחים ועיגלה את שטחי נכסי חברי הקבוצה למ"ר העוקב השלם על-ידי הוספת שטח שאינו קיים במציאות.

2.המבקשת הייתה בתקופה הרלוונטית בעלת נכס המחויב בארנונה בשטח של 354 מ"ר, כאשר שטח הנכס בפועל היה 353.73 מ"ר בלבד.

המשיבה חייבה את המבקשת במ"ר שלם ביתר, כאשר לטענת המבקשת לא ניתן היה לחייבה עבור 73 הס"מ שמעל 353 מ"ר, וודאי שלא להוסיף 27 ס"מ נוספים שאינם קיימים במציאות בנכס. בסופו של יום, לדברי המבקשת נגבו ממנה ביתר 559.21 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק בשנת 2012.

3.ביום 24.03.13 הגישה המשיבה הודעת חדילה ובקשה לסילוק התובענה על הסף. ביום 08.04.13 הגישה המבקשת את התנגדותה להודעת החדילה. בתאריך 18.04.13 ניתנה החלטה לפיה "רצוי שבקשת החדילה תתוקן כך שלא יהיה צורך בבקשות התושבים לענין המדידה וכן יופסקו הליכי הגביה לאלתר של יתרות החוב בגין השטחים המעוגלים".

4.לאור האמור, הגישה המשיבה ב-24.04.13 "הודעת הבהרה" והודיעה כי מדידות הנכסים יבוצעו על ידה ללא צורך בבקשה יזומה של התושבים, וכל חשבונות הארנונה שעוגלו כלפי מעלה – יזוכו בהפרשים רטרואקטיביים למועד הקובע. יתרת הזיכוי, אם תהיה כזו – תוחזר לנישומים. כן הודיעה המשיבה כי בשנת 2013 לא יהיו כלל חיובים רטרואקטיביים.

5.לאחר שהתקיים דיון בבקשה, נשמעו טיעוני הצדדים והוגשו סיכומים לעניין הודעת החדילה, ניתנה ביום 14.11.13 החלטה לפיה בהתאם לצו הארנונה של המשיבה עיגול שטחי נכסים כלפי מעלה אינו חוקי בנסיבות העניין. ובלשון ההחלטה:

"בנסיבות הללו לאחר שהוברר מהי אותה יחידת שטח שלמה לפי צו הארנונה של המבקשת...לא ניתן לעגל את שטח הנכס כלפי מעלה ולחייב בתשלום ארנונה עבור שטח שאינו קיים בפועל בנכס. עיגול כלפי מעלה וחיוב תושב בארנונה עבור שטח נכס שאיננו קיים, הינו פשוטו כמשמעו פגיעה בקניינו של הפרט שלא כדין, ופגיעה בעקרון חוקיות המנהל. המסקנה היא אחת – לא ניתן לחייב בשטח שאיננו קיים במציאות, גם אם שטחי נכסיהם של תושבים אחרים עוגל לפי שיטה זו כלפי מטה, כטענת ב"כ המשיבה" (פיסקה 30 להחלטה הנ"ל).

6.לאור האמור בהחלטה הנ"ל הגישה המשיבה הודעת חדילה מתוקנת בנוגע לשתי עילות:

"חלקי המטרים הרבועים של שטחי הנכסים המדודים לא יחויבו בארנונה החל משנת 2014 וכן על זיכוי רטרואקטיבי של הנכסים המדודים ליום הקובע".

7.בתאריך 27.11.13 הגישו הצדדים הודעה משותפת לבית המשפט לפיה, הודעת החדילה מקובלת על ב"כ המבקשת והצדדים מבקשים מבית המשפט לאשר את הודעת החדילה המתוקנת. ב-28.11.13 אושרה הודעת החדילה.

8.לאור האמור לעיל הגיש ב"כ המבקשת את הבקשה לפסיקת גמול לתובעת הייצוגית ושכ"ט עו"ד לבאי כוחה.

9.ב"כ המבקשת טען בסיכומיו כי המבקשת נטלה סיכון ממשי בניהול ההליך ונשאה בסיכון לחיוב בהוצאות, במקרה של כישלון וזאת בנוסף לנטל ההוצאות הכרוכות בהכנת חוו"ד מומחה.

המבקשת הגישה בקשתה זו בצירוף חוו"ד מפורטת של כלכלן אשר עלותה 14,160 ₪ כולל מע"מ (ראה נספח א' לסיכומים – חשבונית). לדבריה, יש לעודד הגשת תובענות ייצוגיות מבוססות הנתמכות בחוו"ד מקצועיות ולחייב את המשיבה בעלותן מקום בו נמצא כי התובענה הינה ראויה וסבירה.

הבקשה מבוססת על אומדן זהיר של כלכלן מטעם המבקשת אשר אמד את ההשבה הכספית בסך של 1,679,047.5 ₪. אולם בפועל שווי ההשבה גבוה יותר, ועל-פי נתוני המבקשת סכום ההשבה המדויק הינו: 1,979,000 ₪.

לסכום זה יש להוסיף לטענת המבקשת השבה בגין 90 הימים עד המועד הקובע, בהם המשיכה המשיבה לגבות. סה"כ בעקבות החדילה לא הושבו לנישומים 2,226,375 ₪.

10.עוד טען ב"כ המבקשת, כי יש לשקלל בין יתר השיקולים, גם את החיסכון העתידי שייחסך לתושבים מאחר והמשיבה גבתה ארנונה ביתר החל משנת 1985 ואילך.

11.ב"כ המבקשת פרט את שיטות החישוב השונות לעניין הגמול ושכר הטרחה וציין כי קיימות בין היתר: "שיטה על דרך האומדן", "שיטת האחוזים" ועוד. לטענתו, על-פי שיטת האחוזים יש לפסוק לטובת המבקשת סכום של 40,000 ₪ ולב"כ המבקשת סכום של 256,000 ₪ +מע"מ {לפי חישוב של 9% מ- 2,226,375 ₪ [סכום הגבייה בגין עיגול שטחים ב-24 החודשים שקדמו להגשת הבקשה, בתוספת הגביה בגין 90 הימים עד המועד הקובע, אשר לא הושבו לנישומים], ועוד 618,437 ₪ [סכום ההשבה בפועל מהמועד הקובע ועד יום הודעת החדילה המתוקנת (והכל על-פי ת"צ 38109-01-10 פלד ואחרים נ' עיריית הוד השרון)]}. ובנוסף סכום של 14,160 עבור חוו"ד של הכלכלן מר מיכאל מילר.